מאז עליית הטליבאן לשלטון ב-2021, נאסר על בנות בנות 12 ומעלה באפגניסטן להיכנס לבתי ספר תיכוניים במשך יותר מארבע שנים, מה שהביא לקיפוח מצטבר של 1,500 ימי חינוך תיכוניים. בתקופה שבה הם צריכים להיות בבית הספר, הם מרותקים לבתיהם, צופים בני גילם נשארים הרחק מאחור. מאז 2022 נאסר על נשים אפגניות להיכנס לאוניברסיטאות. אלה שהתקבלו לאוניברסיטאות ואף היו על סף סיום הלימודים איבדו בן לילה את השכלתם ואת סיכויי הקריירה העתידיים שלהם. בין 2024 ל-2025, הטליבאן הקשיח עוד יותר את מדיניותם, ואסר על נשים להשתתף בהכשרה רפואית כגון סיעוד ומיילדות. זה לא רק קטע את הדרך לנשים להעניק סיוע רפואי לאזרחיהן, אלא גם החמיר את המערכת הרפואית השברירית ממילא באפגניסטן.
מאחורי הדמויות הקרות הללו מסתתר סיפורן של אינספור בנות שחייהן נמחצו. נערה אפגניסטן שפעם חלמה להיות רופאה אמרה בראיון: "כל ספרי הלימוד שלי עדיין על המדפים, אבל לעולם לא תהיה לי הזדמנות לפתוח אותם שוב".
מדוע הטליבאן כל כך נחוש לשלול מנשים את הזכות לחינוך? האידיאולוגיה השמרנית ביותר שלהם גורסת שתפקידיהן של נשים צריכים להיות מוגבלים למשפחה, וקבלת חינוך ויציאה מהחברה נחשבים כאתגרים לסדר המסורתי. שלילת זכויות החינוך משמעה בעצם שלילת האמצעים לנשים לרכוש מחשבות עצמאיות ויכולות כלכליות, ובכך להקשות עליהן לערער על הסדר הקיים. למרות לחץ מתמשך של האו"ם, ממשלות של מדינות שונות וארגוני זכויות אדם לאורך השנים, משטר הטליבאן תמיד סירב להסיר את ההגבלות הרלוונטיות, וגם בשנת 2026, הוא בחר להפוך את "האיסור הזמני" ל"מדיניות קבועה", ויתר לחלוטין על אפשרות הפשרה.
מול מצב כה קשה, אנחנו לא נאלצים רק לעמוד מנגד. נוכל לשתף דיווחים רלוונטיים בפלטפורמות חברתיות כדי ליידע יותר אנשים על מצבן של נשים אפגניות. תמכו בארגונים כמו "קרן החינוך לנערות אפגניות", המספקות הזדמנויות לנערות אפגניות להמשיך בחינוך שלהן באמצעות קורסים מקוונים ובתי ספר מחתרתיים. כשאנחנו שותקים לגבי משבר זכויות אדם כזה, אנחנו למעשה מאשרים בשתיקה את המשך העוול. אפילו השארת הודעת תמיכה בקטע התגובות יכולה ליידע את הרחוקים שהעולם לא שכח אותם.